<h1>אבודרהם סדר תפילת חג הסוכות</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ויש אנשים שנוהגין גם בליל הושענא רבה, שכורכים עצמם בסדין, ויוצאין למקום שמגיע אור הלבנה, ופושטין מעליהן הסדין, ונשארים ערומים, ופושטין איבריהם ואצבעותיהן, אם מצא צילו (שם) [שלם] טוב הוא. ואם יחסר צל ראשו, בנפשו הוא. ואם יחסר צל אחד מאצבעות ידיו, סימן לאחד מקרוביו. ויד ימין סימן לבניו הזכרים, ויד שמאל סימן לנקבות. וכן פירש הרמב"ן בפסוק (במדבר י"ד, ט') סר צלם מעליהם. זה לשונו, יתכן שירמוז הכתוב למה שנודע, כי בליל החיתום לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא, עד כאן. וזה הצל אינו צל אדם ממש, כי העומד אצל הלבנה או אצל האורה אי אפשר שלא יהיה לו צל, אלא הוא צל הצל, הנקרא בדברי רבותינו בבואה דבבואה. ויש סעד לדברי, מדאמרינן בפרק בתרא דהוריות האי מאן דבעי למיפק לאורחא, ובעי למידע אי הדר לביתיה אי לא, ליקום בביתא דהברא, אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר לביתה, ואחר כך אומר שם ולאו מילתא היא, דילמא חלשא דעתיה, ומיתרע מזליה, מכאן אני אומר שאין ראוי לנהוג מנהג זה.
